וודקה ולחם / מירה מגן

ספר טוב
וודקה ולחם
מאת מירה מגן
סיכום וביקורת קריאה
הוצאת ספרים זמורה-ביתן, דביר מוציאים לאור
רומן, רב מכר

גדעון – עורך דין מפורסם ומצליח – מחליט, בגיל 39 ובאמצע חיים, לעצור הכל ולרדת לאילת. הוא נוטש את אשתו עמיה ובנו נדב, והולך להרהר במשמעות החיים ובשאלות קיומיות בנוסח, מי אני ומה אני. "אני מוכרח לעצור, כבר לא יודע איפה נגמר המשפטן שבי ואיפה אני מתחיל." עמיה, אישה משכילה בעלת תארים בכלכלה ומנהל עסקים ובעלת תפקיד מכובד בבנק, מודיעה למנהל הסניף שהיא החליטה לנטוש את עבודתה בבנק לטובת עבודה בחנות מכולת קטנה שירשה מאביה. עמיה עוברת עם בנה לבית שכור צמוד קרקע. בית המוקף יער ורחוק משאון העיר הגדולה.


ערב אחד נדמה שמישהו מנסה לפרוץ אל הבית. עמיה נחרדת ולבסוף מגלה נערה צעירה חבולה ופצועה הנענית לשם מדונה. סיור כתובות מטעם הצבא עוצר בחנות המכולת של עמיה והיא נשאלת אודות אדם בשם שאול הרנוי. עמיה מופתעת שדווקא עצרו לשאול אודות מישהו שאהבה לפני עשר שנים.


באחד הימים כשנכנסו הביתה, עמיה ונדב גילו את מדונה יושבת במטבח, היא ביקשה מאה שקלים, לדבריה, לקניית תרופה חשובה. לפני שנעלמה, הבטיחה להחזיר את החוב. מדונה פורעת את החוב בגור כלבים רועה גרמני, העונה לשם וודקה (האם חידת שם הספר נפתרת לכם עכשיו?)



בעל הבית הזקן שממנו שכרו את הבית, הוא דמות מוזרה. תחילה אין הוא שש כלל להשכיר להם את הבית, לבסוף הוא מתעניין למידת הנעליים של הילד, ומשמגיעה התשובה, מספר 28, כבמטה קסם הוא נלהב ונכון להשכיר להם את הבית במיידית. הזקן כל הזמן ספון בביתו ורוב שעות היום משקיף מבעד חרכי התריסים, ואינו מניח לדבר להיעלם מעינו הפקוחה.



נדמה שעמיה, שחלמה על בית כפרי עם נדנדה בחצר, צפורים מצייצות, גינה פורחת רקפות, לואיזה רוזמרין, ופטרוזיליה, הגשימה חלום ישן, אך נכונים לה בדרך עוד קשיים ומהמורות.



וודקה ולחם הוא ספר קולח ומהנה ונקרא בנשימה אחת. סיפור העלילה כולו, מסופר מנקודת מבטה של עמיה. הקשר בין עמיה לבעלה גדעון מתקיים באמצעות שיחות טלפון וגיחות קצרות של הבעל הביתה, לפני שהוא ממהר וחוזר להתנתק. פה ושם הסופרת שוזרת משפטים רוויי הומור, ומבין דפי הספר ניכר נסיון החיים העשיר של הסופרת. הספר גדוש בתיאורים ויזואליים, הניכרים כבר במשפט הפותח את הספר: "ליל מולד הירח היה אפל, החצר התלכדה עם החורשה ונהיו מקשת חושך אחת."


נראה שהמחברת מאוד אוהבת את הירח, כי לא רק שמשפט הפתיחה של הספר מכיל את הירח בחובו, אלא שהספר וודקה ולחם שופע תיאורים ואיזכורים של הירח, כגון:



" הירח...היה סהרון לבן, זעיר כגזיר ציפורנו של תינוק נטוש בשמים השחורים. יכולתי לאסוף אותו אליי, ולעשותו עגיל לאוזני."



" הילה דהויה הקיפה את הירח ואורו נחסם באבק והצטופף במעגל סמיך וחיוור סביבו."



" לילו הראשון של אלול וירחו הזעום היו איתי."



" הלבנה שמעליהם דקה כתיל..."



"הירח החוויר אותם והרוח העבירה בהם רעד."



"...הירח שכל נוגהו מושאל לו מאחרים...."



זה בסדר, מירה מגן, את בחברה טובה, גם שלמה ארצי, מרבה בשיריו להזכיר את הירח. אגב, השתרבבותה של השמש בין דפי הספר, אף תכופה יותר, אך את זה נשאיר לפעם אחרת.