שבע אימהות / יוכי ברנדס
ספר טוב
הספר שבע אמהות
מאת יוכי ברנדס
סיכום וביקורת קריאה
ספרות יפה
הוצאת ספרים כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור
רב מכר
אמו של מואב, תמר, מרים הנביאה, בת פרעה, רות, מיכל ואסתר המלכה, אלה הן שבע האימהות, גיבורות ספרה החדש של יוכי ברנדס. אחרי שתקראו את הספר הזה לעולם לא תחשבו אותו הדבר לגבי הסיפורים המקראיים הללו. הסופרת מסבה את תשומת ליבנו לפרטים צנועים וחבויים המקופלים בסיפורי התנ''ך בו מככבות שבע האמהות, מסבירה ומבארת מה עומד מאחורי פירושי חז''ל, וחושפת את המסרים הסמויים הטמונים בכתוב. היא מרבה לצטט מתוך הכתובים עצמם ומאירה נקודות אפלות. צריך לומר שהפירושים והטיעונים נשמעים הגיוניים ומשכנעים מאוד. הספר אינו עוסק נטו אך ורק בסיפורן של הנשים הגדולות בתנ''ך, אלא מתאר סיפורים שמתוכן עולה דמותן של נשים אלו.
בת לוט היא אמו של מואב אשר ממנו מגיעה שושלת דוד המלך. מהי כוונתה הנאצלת של בת לוט ההופכת אותה לגיבורה? הרי ללא יוזמתה וחכמתה, לא היה נולד דוד המלך, וממילא כל השושלת. בשבע אמהות ענקי האומה נחשפים לנגד עינינו במלוא קומתם, אך גם בחסרונותיהם. הסופרת מנתחת את סיפור גבעה ופורטת אותו לפרטי פרטים. היא מדגימה את הסיפור על פי הסרט דלתות מסתובבות - סרט המתאר שני מסלולי חיים מקבילים של גיבורת הסרט, ומראה כיצד היתה יכולה העלילה להשתנות לחלוטין בסיטואציה אחרת. באיזה הקשר משתרבב שמה של בר רפאלי לסיפור, וכיצד שוב האהבה מהווה את הפתרון האולטימטיבי לבעיות הכאובות ביותר?
על פי המחברת תמר היא פאם פאטאל הצדקת. מדובר באישה כנענית הנישאת לבנו הבכור של יהודה. אלא שבנו של יהודה מת. בהתאם לחוקי הייבום נישאת תמר לאחיו של בעלה המת, אבל גם זה מת. על פי חוקי הייבום היא אמורה להינשא לאח השלישי, אך כאן יהודה שם קץ לעניין ואינו מוכן להשיא את בנו לאישה שנראה לו שהיא קוטלת גברים. כך נגזרת עקרות בכפייה על תמר, אף על פי שטכנית היא פורייה. תמר מסכנת את חייה למען הסיכוי ללדת. מהר מאוד עוברת המחברת להשוואה בין תמר לבין אשת פוטיפר וקובעת שתמר היא המפתה הטובה, שכן המניע שלה הוא ללדת. ואילו אשת פוטיפר היא המפתה הרעה, שכן המניע שלה הוא תאוות בשרים בלבד. כבדרך אגב מציינת הסופרת שלדעתה בת שבע היא אחת הנשים המרושעות ביותר בתנ''ך; היא אינה מאמינה שבת שבע רחצה על הגג עירומה לתומה ודויד במקרה הבחין בה, אלא שכל העניין היה מכוון לכך מלכתחילה שדויד יבחין בה. אני חושב שזוהי תיאורה מעניינת ולא נטולת כל יסוד. תודו שלא חשבתם על כך עד כה באופן הזה.
כאשר עולה שמה של יוכבד – אמם של משה ומרים – המחברת פוצחת בוידוי אישי. היא מספרת שבילדותה היא לא אהבה את שמה, מכיוון שהילדים לעגו לה וכינו אותה סבתא יוכבד, אבל כאשר הפכה לאם הבינה את עוצמתה של האישה הזאת, שהצילה את בנה כנגד כל הסיכויים.
מרים הנביאה היא דמות מאוד אהובה מאוד ידועה ומאוד נערצת. בלעדיה לא היה ניצל משה, אבי הנביאים. אבל האם שמתם לב לכך שעל אף גדולתה מרים מוזכרת בתנ''ך רק 12 פעמים? אהרון למשל מוזכר 350 פעמים בתנ''ך. דוד קיבל שני ספרים שלמים ויותר. אפילו יצחק ובנימין זכו ליותר מ 100 אזכורים. ביחס לגדולתה זה נשמע מעט מאוד – שנים עשר איזכורים בלבד. אבל מרים היתה בעלת יכולת נבואית, על פי אחד המדרשים מרים אמרה: "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל." אז מדוע סיפור מותה של מרים מתואר בקיצור נמרץ:
"ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותיקבר שם."
בת פרעה היא האישה הגדולה הרביעית בה עוסק הספר. ייתכן שתישאלו מה לבת פרעה ולשבע אמהות, מה היא קשורה לעניין? ובכן התשובה היא שבלעדי בת פרעה משה לא היה ניצל, ובלי משה אין יציאת מצרים ואין מתן תורה, משמע אין עם ישראל. בת פרעה היא אמו המאמצת של האישיות התנ''כית הגדולה- משה רבנו. ובל נשכח שהיא זו המעניקה למשה את שמו. "ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו."
גולת הכותרת לגבי האם החמישית – רות – היא העובדה שהיא סבתו של דויד המלך. עובדה נוספת שמגלה לנו המקרא – רות היא מואבייה. בשלב זה לרגע אחד הסופרת יוכי ברנדס נסחפת בגל רגשות ואינה עומדת בפיתוי לשלוח חץ נוקב כלפי מבקרי הספרים היהירים. היא כותבת: "....אנחנו מגיעים לאלמנט המתח, שחייב להימצא בכל יצירה ספרותית (אלא אם כן הוא רוצה שיקראו אותה שלושה וחצי מבקרים שיכריזו בהתפעלות שמדובר ביצירת מופת). קשה להתעלם מטעם המרירות העולה ממשפט זה כלפי המבקרים.
מיכל היא ביתו של המלך שאול ואשתו הראשונה של דויד (עוד בטרם נמשח למלך על ישראל). בפסוק הראשון שהמקרא מזכיר את מיכל נכתב: "ותאהב מיכל בת שאול את דויד." מה כה מיוחד בפסוק זה? מיכל היא האישה היחידה בתנ''ך שנכתב במפורש על אהבתהּ. באומץ לבה ותושייתה מיכל מצילה את חייו של דויד מידיו של אביה שאול. היא לא רק ממלטת את בעלה אלא אף מעכבת את רודפיו. "ותיקח מיכל את התרפים ותשם אל המיטה ואת כביר העיזים שמה למראשותיו ותכס בבגד." אגב, על פי פרשנותה של ברנדס בטרם נישאה מיכל לדויד היא הפעילה מניפולציות על אביה, שאול, על מנת שזה יקדם את הנישואים לאהוב ליבה.
הסופרת מתארת את פרס ומדי בתקופתה של אסתר המלכה כמקום בו הנשים מנוצלות בעולם פטריארכלי – עולם שבו שולטים הגברים, ועל פיהם יישק דבר. פקידים מטעם המלך נשלחים לכל רחבי הממלכה לצוד ילדות יפות להרמון המלך. ילדה כזאת לעולם לא תשוב לראות את הוריה את משפחתה ואת חברי ילדותה. היא נקרעת מבית הוריה בעודה רכה בשנים. במשך חצי שנה משמנים אותה, וחצי שנה נוספת מבשמים אותה, עד שהיא מגיעה לרגע שבו תפגוש את המלך. אסתר בת אביחיל היא ילדה יהודייה יתומה ויפת מראה, המאומצת על ידי הדוד שלה – מרדכי בן יאיר. במגילה כתוב: "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה." בתושייתה הרבה ובאומץ לב ראוי להערצה היא מצילה את העם היהודי מכיליון ואבדון. ראו כמה אומץ לב ויוזמה מקופלים בדבריה: "ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים ולילה ויום גם אני ונערותיי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי: ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר ציותה עליו אסתר."
לקריאת תקצירים נוספים גלול מטה לתחתית דף זה
הספר שבע אמהות
מאת יוכי ברנדס
סיכום וביקורת קריאה
ספרות יפה
הוצאת ספרים כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור
רב מכר
בת לוט היא אמו של מואב אשר ממנו מגיעה שושלת דוד המלך. מהי כוונתה הנאצלת של בת לוט ההופכת אותה לגיבורה? הרי ללא יוזמתה וחכמתה, לא היה נולד דוד המלך, וממילא כל השושלת. בשבע אמהות ענקי האומה נחשפים לנגד עינינו במלוא קומתם, אך גם בחסרונותיהם. הסופרת מנתחת את סיפור גבעה ופורטת אותו לפרטי פרטים. היא מדגימה את הסיפור על פי הסרט דלתות מסתובבות - סרט המתאר שני מסלולי חיים מקבילים של גיבורת הסרט, ומראה כיצד היתה יכולה העלילה להשתנות לחלוטין בסיטואציה אחרת. באיזה הקשר משתרבב שמה של בר רפאלי לסיפור, וכיצד שוב האהבה מהווה את הפתרון האולטימטיבי לבעיות הכאובות ביותר?
על פי המחברת תמר היא פאם פאטאל הצדקת. מדובר באישה כנענית הנישאת לבנו הבכור של יהודה. אלא שבנו של יהודה מת. בהתאם לחוקי הייבום נישאת תמר לאחיו של בעלה המת, אבל גם זה מת. על פי חוקי הייבום היא אמורה להינשא לאח השלישי, אך כאן יהודה שם קץ לעניין ואינו מוכן להשיא את בנו לאישה שנראה לו שהיא קוטלת גברים. כך נגזרת עקרות בכפייה על תמר, אף על פי שטכנית היא פורייה. תמר מסכנת את חייה למען הסיכוי ללדת. מהר מאוד עוברת המחברת להשוואה בין תמר לבין אשת פוטיפר וקובעת שתמר היא המפתה הטובה, שכן המניע שלה הוא ללדת. ואילו אשת פוטיפר היא המפתה הרעה, שכן המניע שלה הוא תאוות בשרים בלבד. כבדרך אגב מציינת הסופרת שלדעתה בת שבע היא אחת הנשים המרושעות ביותר בתנ''ך; היא אינה מאמינה שבת שבע רחצה על הגג עירומה לתומה ודויד במקרה הבחין בה, אלא שכל העניין היה מכוון לכך מלכתחילה שדויד יבחין בה. אני חושב שזוהי תיאורה מעניינת ולא נטולת כל יסוד. תודו שלא חשבתם על כך עד כה באופן הזה.
כאשר עולה שמה של יוכבד – אמם של משה ומרים – המחברת פוצחת בוידוי אישי. היא מספרת שבילדותה היא לא אהבה את שמה, מכיוון שהילדים לעגו לה וכינו אותה סבתא יוכבד, אבל כאשר הפכה לאם הבינה את עוצמתה של האישה הזאת, שהצילה את בנה כנגד כל הסיכויים.
מרים הנביאה היא דמות מאוד אהובה מאוד ידועה ומאוד נערצת. בלעדיה לא היה ניצל משה, אבי הנביאים. אבל האם שמתם לב לכך שעל אף גדולתה מרים מוזכרת בתנ''ך רק 12 פעמים? אהרון למשל מוזכר 350 פעמים בתנ''ך. דוד קיבל שני ספרים שלמים ויותר. אפילו יצחק ובנימין זכו ליותר מ 100 אזכורים. ביחס לגדולתה זה נשמע מעט מאוד – שנים עשר איזכורים בלבד. אבל מרים היתה בעלת יכולת נבואית, על פי אחד המדרשים מרים אמרה: "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל." אז מדוע סיפור מותה של מרים מתואר בקיצור נמרץ:
"ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותיקבר שם."
בת פרעה היא האישה הגדולה הרביעית בה עוסק הספר. ייתכן שתישאלו מה לבת פרעה ולשבע אמהות, מה היא קשורה לעניין? ובכן התשובה היא שבלעדי בת פרעה משה לא היה ניצל, ובלי משה אין יציאת מצרים ואין מתן תורה, משמע אין עם ישראל. בת פרעה היא אמו המאמצת של האישיות התנ''כית הגדולה- משה רבנו. ובל נשכח שהיא זו המעניקה למשה את שמו. "ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו."
גולת הכותרת לגבי האם החמישית – רות – היא העובדה שהיא סבתו של דויד המלך. עובדה נוספת שמגלה לנו המקרא – רות היא מואבייה. בשלב זה לרגע אחד הסופרת יוכי ברנדס נסחפת בגל רגשות ואינה עומדת בפיתוי לשלוח חץ נוקב כלפי מבקרי הספרים היהירים. היא כותבת: "....אנחנו מגיעים לאלמנט המתח, שחייב להימצא בכל יצירה ספרותית (אלא אם כן הוא רוצה שיקראו אותה שלושה וחצי מבקרים שיכריזו בהתפעלות שמדובר ביצירת מופת). קשה להתעלם מטעם המרירות העולה ממשפט זה כלפי המבקרים.
מיכל היא ביתו של המלך שאול ואשתו הראשונה של דויד (עוד בטרם נמשח למלך על ישראל). בפסוק הראשון שהמקרא מזכיר את מיכל נכתב: "ותאהב מיכל בת שאול את דויד." מה כה מיוחד בפסוק זה? מיכל היא האישה היחידה בתנ''ך שנכתב במפורש על אהבתהּ. באומץ לבה ותושייתה מיכל מצילה את חייו של דויד מידיו של אביה שאול. היא לא רק ממלטת את בעלה אלא אף מעכבת את רודפיו. "ותיקח מיכל את התרפים ותשם אל המיטה ואת כביר העיזים שמה למראשותיו ותכס בבגד." אגב, על פי פרשנותה של ברנדס בטרם נישאה מיכל לדויד היא הפעילה מניפולציות על אביה, שאול, על מנת שזה יקדם את הנישואים לאהוב ליבה.
הסופרת מתארת את פרס ומדי בתקופתה של אסתר המלכה כמקום בו הנשים מנוצלות בעולם פטריארכלי – עולם שבו שולטים הגברים, ועל פיהם יישק דבר. פקידים מטעם המלך נשלחים לכל רחבי הממלכה לצוד ילדות יפות להרמון המלך. ילדה כזאת לעולם לא תשוב לראות את הוריה את משפחתה ואת חברי ילדותה. היא נקרעת מבית הוריה בעודה רכה בשנים. במשך חצי שנה משמנים אותה, וחצי שנה נוספת מבשמים אותה, עד שהיא מגיעה לרגע שבו תפגוש את המלך. אסתר בת אביחיל היא ילדה יהודייה יתומה ויפת מראה, המאומצת על ידי הדוד שלה – מרדכי בן יאיר. במגילה כתוב: "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה." בתושייתה הרבה ובאומץ לב ראוי להערצה היא מצילה את העם היהודי מכיליון ואבדון. ראו כמה אומץ לב ויוזמה מקופלים בדבריה: "ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים ולילה ויום גם אני ונערותיי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי: ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר ציותה עליו אסתר."
לקריאת תקצירים נוספים גלול מטה לתחתית דף זה
תגובות
הוסף רשומת תגובה