ותכתבו אהובתנו / אמונה אלון

ספר טוב
הספר ותכתבו:אהובתנו
רומן מאת אמונה אלון
סיכום וביקורת קריאה
הוצאת ספרים ידיעות אחרונות – ספרי חמד
פרוזה

בגיל 45 עוזב דורי ברטוב את ביתו ומשפחתו ועובר להתגורר בירושלים בגפו. העזיבה אינה לטובת אהובה חדשה, אלא בשל משבר קשה ודיכאון עמוק, ("הוא לא נכנס למיטתו לפני שתיים אחרי חצות וגם אז אינו מוצא מנוח, והוא מתהפך מצד לצד.") שפוקד אותו בעקבות מותו הפתאומי של חברו משכבר הימים - חבר שנהרג מאש צלפים שיצאו מן הכפר עין בורקה. לאחר לילות לבנים נטולי שינה, וריקנות גדולה הוא מחליט לנטוש את אשתו מיכל, ואת ילדיו הצעירים כרמי ענבר ואהוביה, המתגוררים בבית. "עכשיו גם אנחנו נהיה משפחה בלי אבא, אומר כרמי לענבר."  כל אחד מהילדים מגיב באופן שונה לסיטואציה, יש מי שמגיע לבקר את האב בביתו החדש, ויש מי שמתנכר לו ואינו מוכן להחליף איתו אף מילה.


ענבר היא ילדה שמרגישה בתוך גוף של אישה מבוגרת, לעתים נדמה לה שהיא בת אלף שנים. היא גם מרגישה כלואה בגוף מסורבל וכבד, "היא מרגישה כל כך כבדה, עד שנדמה לה שהיא שוקלת טון. נדמה שלא שכבות של שומן מכבידות אותה ככה, אלא שכבות זמן." ענבר יוצאת למסע חיפוש שורשים החושף פרטים מפתיעים ביותר אודות אבותיה, שחיו בתקופה אחרת.

מיכל, האישה הנטושה היא לא רק אם אלא גם מנהלת אולפנה, אשת חיל שידה בכל. מיכל הכירה את בעלה כבר כשהיתה בת 16, ועכשיו לאחר כמעט שלושים שנה, עליה להתמודד עם העובדה שהוא עוזב את הבית.
אמונה אלון, בלשונה הציורית והייחודית מיטיבה לבנות את דמויות הספר ולשרטט תמונה בעלת עומק, המשכנעת שלפנינו ספרות במיטבה: "הנה עץ הרימון שלהט פריחתו האדומה כבר מבשיל לפירות מרעישי לב."
לרקע הסיפור האנושי נפרשים אידיאולוגיות, ויכוחים סוערים לגבי שרות צבאי, ביטחון המדינה, וערכים; המאבק הכמעט נצחי בין ערבים ליהודים, ומציאות מרה של פיגועים איומים הקוטפים חייהם של אזרחים ישראליים, על לא עוול בכפם.