אבדות / לאה גולדברג
ספר טוב
הספר אבדות
רומן גנוז מאת לאה גולדברג
סיכום וביקורת קריאה
ספרות יפה - רב מכר
לאה גולדברג כתבה רומן בהיקף מלא המכיל יותר מ 300 עמודים, והחליטה לגנוז אותו. 75 שנה לאחר שנגנז, הרומן אבדות יוצא לאור, לרווחתם של קוראי המאה ה- 21 ולאלה שיבואו אחריהם. עלילת הספר מתרחשת בשנת 1932 בברלין – גרמניה
אלחנן יהודה קרון הוא משורר והוגה דעות נמוך קומה אשר יוצא למסע לצורך השלמת עבודה מדעית. הוא פוגש ברכבת בדרכו לגרינאו, בחורה צעירה בעלת שערות בגון הנחושת – אנטוניה דיטרלה. על אף הפרש הגילאים הגדול ביניהם נרקם קשר בין השניים. אך כבר באותו הערב אנטוניה נעלמת לו
כבר ארבעה חודשים שלא כתב דבר. לצורך השלמת עבודתו המדעית הוא נצרך ללכת לספריות לאוניברסיטאות ולהרצאות. באחת ההרצאות בעודו ממתין לכניסת המרצה הוא לפתע מבחין בנערה עם שיער הנחושת – אנטוניה. באותה הרצאה עצמה הוא מאבד את כתב היד החשוב ביותר שכתב מעודו, כתב יד שהיה כתוב על נייר קלף.
כעבור שבוע שוב פוגש קרון את אנטוניה והם הולכים אל המפלט האחרון בית מרזח בסגנון עתיק, אבל גם לילה בחיקה של אנטוניה לא משכיח מליבו של המשורר את אהובתו הישנה, לילי, שפעם היתה גם אישתו.
מהספר עולה עובדה מפתיעה – לאה גולדברג התעניינה בתאולוגיה, ונהגה לקרוא בספרי קודש עתיקים. שכן אחת מדמויות הספר – פרופסור המצטט מתוך ספר הזוהר ואף מהברית החדשה.
על אף שמדובר ברומן, התחושה בעת קריאת הספר היא כתחושת ההתעלות של קריאת שירה משובחת. ללא ספק השפה והלשון מהווים חלק חשוב ומשמעותי ביצירה זו. לאה גולדברג מרבה להשתמש בדימויים ציוריים. לדוגמה כשהיא רוצה לומר שהמשורר לא חדל מלדבר היא אומרת: "לשונו זו הדוהרת כסוס פרא שנמלט מלהבה." בדימוי ציורי אחר כותבת גולדברג "שקדייה מלבלבת נתכופפה מעל למים כנרקיס הצמא לחיזיון בבואתו." - האין זו שירה במיטבה?
לקריאת תקצירים נוספים גלול מטה לסוף עמוד זה
הספר אבדות
רומן גנוז מאת לאה גולדברג
סיכום וביקורת קריאה
ספרות יפה - רב מכר
אלחנן יהודה קרון הוא משורר והוגה דעות נמוך קומה אשר יוצא למסע לצורך השלמת עבודה מדעית. הוא פוגש ברכבת בדרכו לגרינאו, בחורה צעירה בעלת שערות בגון הנחושת – אנטוניה דיטרלה. על אף הפרש הגילאים הגדול ביניהם נרקם קשר בין השניים. אך כבר באותו הערב אנטוניה נעלמת לו
כבר ארבעה חודשים שלא כתב דבר. לצורך השלמת עבודתו המדעית הוא נצרך ללכת לספריות לאוניברסיטאות ולהרצאות. באחת ההרצאות בעודו ממתין לכניסת המרצה הוא לפתע מבחין בנערה עם שיער הנחושת – אנטוניה. באותה הרצאה עצמה הוא מאבד את כתב היד החשוב ביותר שכתב מעודו, כתב יד שהיה כתוב על נייר קלף.
כעבור שבוע שוב פוגש קרון את אנטוניה והם הולכים אל המפלט האחרון בית מרזח בסגנון עתיק, אבל גם לילה בחיקה של אנטוניה לא משכיח מליבו של המשורר את אהובתו הישנה, לילי, שפעם היתה גם אישתו.
מהספר עולה עובדה מפתיעה – לאה גולדברג התעניינה בתאולוגיה, ונהגה לקרוא בספרי קודש עתיקים. שכן אחת מדמויות הספר – פרופסור המצטט מתוך ספר הזוהר ואף מהברית החדשה.
על אף שמדובר ברומן, התחושה בעת קריאת הספר היא כתחושת ההתעלות של קריאת שירה משובחת. ללא ספק השפה והלשון מהווים חלק חשוב ומשמעותי ביצירה זו. לאה גולדברג מרבה להשתמש בדימויים ציוריים. לדוגמה כשהיא רוצה לומר שהמשורר לא חדל מלדבר היא אומרת: "לשונו זו הדוהרת כסוס פרא שנמלט מלהבה." בדימוי ציורי אחר כותבת גולדברג "שקדייה מלבלבת נתכופפה מעל למים כנרקיס הצמא לחיזיון בבואתו." - האין זו שירה במיטבה?
לקריאת תקצירים נוספים גלול מטה לסוף עמוד זה
תגובות
הוסף רשומת תגובה