הספר תש''ח / יורם קניוק

ספר טוב
תש''ח מאת יורם קניוק
סיכום וביקורת קריאה
הוצאת ספרים ידיעות אחרונות
פרוזה עברית, רב מכר

חמישים ותשע שנים אצר בתוכו יורם קניוק את הסיפור תש''ח, עלילה המבוססת על סיפורו האינדיבידואלי בתקופת טרום קום מדינת ישראל. זהו סיפורו האישי של אדם אשר חי בתקופה גורלית, השתתף בקרבות עקובים מדם, ושמע על הכרזת המדינה בזמן אמת. הספר תש''ח הוא אמנם סיפורו הפרטי של יורם קניוק, אך נוגע לכל אחד מאיתנו. הקורא זוכה להצצה חטופה אל תקופה היסטורית, אולי המשמעותית ביותר בתולדותיו של העם היהודי. ייחודו של הספר תש''ח הוא בכך שאין זה ספר המבוסס על פרי דמיונו של המחבר, אלא מבוסס על פי מיטב זכרונו של המחבר.


הספר תש''ח נפתח בדבר פציעתו של קניוק הצעיר אשר נפגע בקרב ומאושפז בבית חולים השוכן במנזר איטלקי, אך לא תהיה זו הפעם היחידה בה ייפצע. קניוק כותב ממקום מפוכח של אדם בוגר ועתיר נסיון חיים. הוא מתבונן לאחור ומסתכל בחמלה ובתמהון באותו יורם קניוק צעיר ותמים, יפה בלורית ותואר, אך נעדר חכמה. הכוונה המקורית של המחבר היתה לכתוב ספר בשם "הדבר הכי מצחיק שקרה לי במלחמה." אך לבסוף בחר בשם הארכאי והרציני תש''ח, כראוי לספר העוסק בתקופת הפלמ''ח.



המחבר מעלה זכרונות מילדותו בכיתה ג' - בשנת 1938, עשר שנים לפני קום המדינה – כאשר כתבו בבית הספר מכתבים שקראו לילדים היהודים בגרמניה ובאוסטריה לעלות לישראל. לבושים במכנסיים קצרים, סנדלים וכובע טמבל קיבלו ילדי הארץ את העולים מאירופה החנוטים בחליפות, ובפרוות שועל, אשר השתאו לנוכח האקלים הלוהט. ב 1939 האנגלים כבר אסרו את עלייתם של היהודים לארץ.


הוא מספר אודות הקרב על הקסטל בו נטל חלק, כאשר מאות ערבים הסתערו על כוח של עשרה לוחמים בלבד. אלמלא נחום אריאלי וחבורתו – סביר שכל עשרת הלוחמים לא היו חוזרים חיים. קיונק הצעיר נחלץ מהקרב הקשה ועמו הטוראים, ונזכר בקריאתו של סגן המפקד - אשר קרא "הטוראים לסגת המפקדים יחפו על הנסיגה." למרבה הצער אלה שהגיעו לחפות עליהם ולהעניק להם דרך מילוט, הם עצמם מצאו את מותם. הוא מהרהר בכך שמיטב הקצינים – אנשים החכמים ונבונים ממנו, ומוכשרים ממנו, הם אלה שמתו. ומי יקים את המדינה? אלה הבינוניים ששרדו, אלה שלא לחמו, אלה שלא התנדבו להיות ראשונים, ולא היו בקו האש הראשון. כבמלחמה כמו במלחמה ישנם סיפורים קשים ולא נעימים, ואף אלה מוזכרים כאן – הקרב האכזרי בנבי סמואל, הקרב העקוב מדם במנזר סן סימון – בו השתתפו גם המפקד עוזי נרקיס, ורפול, אשר נפצע.

חורף 1946 היה חורף קר וקשה, עתיר גשמים עזים, ברד ואף שלג כבד בירושלים ובחברון, הם טיפסו אל עבר פסגת מצדה, גיבורנו מעד וכמעט שהיה אובד לעולם, אלמלא חברו אשר בתושייתו ונחישותו הזדרז לאחוז בו, והציל את חייו. באחד הימים מתבקש קניוק לארגן ערב תרבות, ובין הזמרות המגיעות להופיע, היתה זמרת אחת בשם יפה לוסטיג, יש אומרים ששמה הקודם היה יפה אברמוב, אך לימים התפרסמה מאוד בשם יפה ירקוני.